אופן התפתחות מחלת הדמנציה
בעוד שמחלת אלצהיימר הנה הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות דמנציה, אירוע מוחי הינו הגורם השני בשכיחות שעשוי לגרום להופעת דמנציה.
כ–30% מסך החולים שעברו אירוע מוחי (Stroke) יפתחו דמנציה. בניגוד לדמנציה הנגרמת על ידי מחלת אלצהיימר שלא ניתן לומר בוודאות מתי בדיוק היא התחילה אזי במקרה של דמנציה המופיעה בעקבות אירוע מוחי אין הדבר כך. בני המשפחה יוכלו לספר לנו באיזה יום ושעה הופיעו הסימנים של האירוע המוחי שעשויים היו למשל התבטא בחולשה ביד ורגל בפלג גוף שמאלי ואו ימני.
כמו כן בני המשפחה ישימו לב לכך שלחולשה ביד וברגל התלוותה גם פגיעה ביכולת השכלית שבאה לידי ביטוי בירידה ביכולת השיכלית שבאה לידי ביטוי בפגיעה בזיכרון וביכולת לתכנן דברים. בעקבות הופעת סימנים אלו החולה מתאשפז בבית חולים במחלקה הנוירולוגית וכעבור כשבועיים יועבר למחלקת שיקום. במחלקה זו ישהה החולה מספר שבועות ולאחר מכן ישוחרר לביתו. בני משפחתו ישימו לב שיחול שיפור ביכולתו השכלית של החולה בהשוואה לזו שהייתה לו מיד לאחר הופעת הסימנים הראשונים של האירוע המוחי. אולם יכולת שכלית זו תהיה פחות טובה מיכולתו השכלית של החולה קודם לאירוע.
הערכה ובדיקה – הפרעות זיכרון ודמנציה
בעקבות התלונות המתוארות למעלה מופנה החולה לרופא גריאטר לצורך הערכה קוגניטיבית. לאחר ביצוע הערכה מתאימה ובדיקה על ידי רופא זה, נמצא שלחולה יש ירידה ביכולת השכלית שלו. כמו כן ניתן יהיה למצוא קשר ישיר בין ירידה ביכולת שכלית זו לבין קשיים בעשייה היום יומית. למשל, קודם לאירוע המוחי החולה ניהל באופן עצמאי לחלוטין את ענייניו הכספיים. לאחר האירוע המוחי שפגע ביכולתו השכלית של החולה מתקשה החולה לעשות כן לבד, והוא זקוק לעזרה מבני משפחתו בניהול ענייניו הכספיים. לאור האמור לעיל החולה מאובחן כסובל מדמנציה לאחר אירוע מוחי (דמנציה ואסקולארית).
להבדיל ממחלת אלצהיימר בה אבדן היכולת השכלית והתפקודית מתרחש באופן הדרגתי לאורך מספר שנים אזי במקרה של דמנציה בעקבות אירוע מוחי, מופיע הירידה השכלית והתפקודית מיד לאחר התרחשותו של האירוע המוחי. חשוב להדגיש שאין מאבחנים את החולה כסובל מדמנציה אלא לאחר שחלפו לפחות שלושה חודשים מאז האירוע. זאת בהנחה שבמידה ויופיע שיפור ביכולתו השכלית של החולה, הוא יופיע עד שלושה חודשים לאחר האירוע המוחי.
גורמי סיכון לדנמציה
יתר לחץ דם, רמות כולסטרול גבוהות בדם, עישון, חוסר פעילות פיזית והשמנת יתר הינם חלק מגורמי סיכון ללקות באירוע מוחי. אנשים בעלי לחץ דם לא מאוזן עשויים לפתח אירוע מוחי פי 3-5 יותר בהשוואה לאנשים שלחץ דמם מאוזן, עישון פי 1.5, חוסר פעילות גופנית פי 2.7 והשמנת יתר פי 2.4 . זיהוי גורמי סיכון אלו וטיפול בהם יפחיתו באופן משמעותי את הסכנה לאירוע מוחי. מאחר וכ-30% מסך החולים שמאובחנים כסובלים מאירוע מוחי יפתחו דמנציה, הקטנת הסיכון לאירוע מוחי תפחית גם את הסיכון לדמנציה ואסקולארית.
טיפולים אפשריים למחלה
על ידי טיפול בגורמי הסיכון שהוזכרו למעלה אנו יכולים להפחית את הסיכון להישנות אירוע מוחי נוסף. מתוך כך נימנע נזק נוסף לרקמת המוח וירידה ביכולת השכלית. איזון לחץ דם למשל יקטין ב- 42% את הסיכון ללקות באירוע מוחי ראשון בעוד שהורדת רמות כולסטרול בעזרת טיפול תרופתי מתאים תפחית הסיכון ב-25%.
לאחרונה פורסמו מספר עבודות מחקר שבהן הודגם שיפור ביכולת השכלית של החולים לאחר אירוע מוחי בעקבות מתן תרופות ממשפחת חוסמי האנזים אצטיל – כולין אסטרז. ההסבר לשיפור היה שיתכן שבעקבות האירוע המוחי והנזק לרקמת המוח יש קושי בהעברת המקשר הכימי אצטיל כולין ממקום ייצורו במוח לתאי העצבים. בעקבות כך ישנה הפחתה בכמות מקשר כימי זה במרווח בין תאי העצבים. מתן התרופה המעכבת את פעולת האנזים, אצטיל – כולין אסטרז המפרק את האצטיל כולין, מאפשרת למעט האצטיל – כולין שנשאר, לפעול למשך פרק זמן ארוך יותר. בצורה זו ניתן לשפר את העברת המידע בין תאי העצבים במוח.
למידע נוסף כנסו לעמוד דמנציה טיפול שם תוכלו לקרוא מאמרים מקצועיים בתחום.
מספק אבחון וטיפול בדמנציה בבית ובמרפאה.
מעניק תמיכה, ליווי צמוד וייעוץ מקצועי, כך שתוכלו להתמודד עם המחלה באופן כמה שיותר מיטבי.
לתיאום פגישה צרו קשר