היכולות הבסיסיות שלנו כמו היכולות להבין, להתבטא או להתמצא במרחב, מהוות מעל לכל ספק, את המרכיב המרכזי באיכות חיינו. מצבים בהם תפקודי החשיבה של אדם נפגעים, ועקב כך נפגע גם תפקודו השוטף, מכונים דמנציה ובגיל מבוגר, הסיבה הנפוצה ביותר להתפתחותו של מצב זה היא מחלת האלצהיימר.
מהי הגישה המנחה לטיפול באלצהיימר?
במהלך השנים האחרונות תשומת הלב הרפואית מוקדה בגילוי המחלה בשלביה המוקדמים וזאת, מתוך המחשבה כי ניתן לזהות את הופעתם של תסמינים קליניים מוקדמים של האלצהיימר, עוד בטרם הופעתם של הליקויים התפקודיים.
כחלק מתובנה זו, הממוקדת בחשיבות זיהויים של שלבי המחלה המקדימים, התפתחה המודעות לקיום שלב הטרום דמנציה (MCI – Mild Cognitive Impairment). שלב זה כולל כבר את קיומם של ליקויים קוגניטיביים קלים המורגשים על ידי האדם-עצמו או על ידי סביבתו הקרובה (כקשיי זיכרון או תפקודי חשיבה), אולם תפקודו היומיומי עדיין אינו נפגע.
מרבית הרופאים המתמחים באבחון או טיפול באלצהיימר סבורים כי יש להתחיל טיפול באלצהיימר בשלבים המוקדמים ככל הניתן, מתוך התקווה להאט את התפתחותו של התהליך.
הטיפול התרופתי – בהתאם לשלב בו מצוי החולה
על פי הקריטריונים של משרד הבריאות, טיפול באלצהיימר ניתן בהתאם לשלב המחלה בו מצוי החולה בה. שלבים קוגניטיביים אלה נקבעים על פי מבחן המיני מנטל – MMSE (Mini–Mental State Examination). הטיפול באלצהיימר הוא סימפטומטי (כלומר, מטפל בסימפטומים אותם גורמת המחלה, אבל אינו מרפא את המחלה) כשמטרתו היא להאט את קצב התקדמותה של המחלה.
טיפול באלצהיימר
ההיבט התרופתי
בשלביה המוקדמים של המחלה, יומלץ לחולה להתחיל טיפול באחד ממעכבי האצטילכולין אסטראז (Acetylcholine Esterase, AChE).
בשלבי הביניים, יומלץ לחולה שילוב בין אחד ממעכבי האצטילכולין אסטראזה לבין Memantine hydrochloride (אנטגוניסט ל-N-Methyl-D-Aspartate - NMDA), אשר בשלבים המתקדמים יותר של אלצהיימר מהווה את הטיפול התרופתי העיקרי. זאת, מאחר ותרופות אלו משפיעות על יכולותיו הקוגניטיביות של החולה באלצהיימר (כולל ריכוז וזיכרון) ועל הפן ההתנהגותי.
ההיבט הפסיכיאטרי
במקביל ובנוסף לירידה ביכולות הקוגניטיביות, סובלים חולי האלצהיימר אף מסימפטומים פסיכיאטריים שנכללים כיום תחת המושג "תסמינים התנהגותיים ופסיכולוגיים של שיטיון"(Behavioural and Psychological Symptoms of Dementia – BPSD). כל אחד מהסימפטומים מקבל תשומת לב והתייחסות תרופתית כאילו הוא סימפטום בודד והוא זוכה לטיפול בהתאם לכך.
חשיבות התמיכה והליווי בבני המשפחה
משפחה מהווה חלק חשוב מחיינו הבוגרים, אולם בעת טיפול באלצהיימר היא מהווה את עמוד התווך. זאת, לא רק מאחר ועיקר הנטל הכרוך בטיפול בחולה נופל על בן / בת הזוג של החולה או על ילדיו, אלא גם מאחר ולבני משפחתו של החולה תפקיד מרכזי בתהליך זיהוי הבעיה הקיימת בשלביה המוקדמים, ודחיפת החולה לקבלת הייעוץ רפואי ולתחילת קבלת הטיפול.
מחקרים שונים מורים כי בני משפחה (ובעיקר בן או בת הזוג של חולה) נחשבים לחשופים יותר לתחלואות פיזיות או רגשיות (מצבי דיכאון או חרדה), הם נוטים לוותר על פעילויות-פנאי ואף עלולים להתמודד עם מצבים של בידוד סוציאלי או מצוקה רגשית מתמשכת. זוהי הסיבה לכך כי מרבית המחקרים מדגישים כי בני משפחתם של חולי האלצהיימר זקוקים גם הם לתשומת הלב המקצועית האישית, במקביל לטיפול הניתן לחולה עצמו.
האם חייכתם היום? זה טוב לשיפור הזיכרון
בתחילת המאה ה-20 אובחן מקרה האלצהיימר הראשון, על ידי ד"ר אלצהיימר , פסיכיאטר גרמני שבדק אישה בשנות ה- 50 לחייה שחוותה במהלך כ-5 שנים ירידה שכלית וקוגניטיבית עד שנפטרה. מאז ועד היום לא נמצאה תרופה למחלה שבאה לידי ביטוי בתהליך ממושך ומדורג של ירידה קוגניטיבית ותפקודית, כתוצאה מהתנוונות תאי העצב במוח. הדבר פוגע תחילה ביכולות השכליות "הגבוהות" ועקב כך נוצרים קשיים בהפעלת ציוד חשמלי בבית כמו מכשיר הטלוויזיה, שימוש במחשב וניהול העניינים הכספיים. עם הזמן מסתמנת גם פגיעה ביכולות הבסיסיות היום יומיות כדוגמת לבוש ורחצה. פרופ׳ אלי מזרחי, מומחה בגריאטריה, פסיכוגריאטריה ומרצה באקדמיה, מתאר את המהלך הפרוגרסיבי של המחלה, מציג את ארבעת השלבים הקליניים, המאפיינים את המסע שעובר החולה, ומדגיש את חשיבות המניעה שיכולה במקרים מסוימים לצמצם באופן משמעותי את הסיכון ללקות בדמנציה.
היכרות עם גורמי הסיכון, כתנאי לצמצום הסיכון לחלות באלצהיימר
על פי ארגון הבריאות העולמיWHO , ככל שאוכלוסיית העולם מתבגרת ומזדקנת, כך מספר הסובלים מדמנציה ברחבי העולם צפוי לעלות גם הוא, מ-55 מיליון בשנת 2019 ל-139 מיליון בשנת 2050. לכך מתלוות ההוצאות הצפויות מ-1.3 טריליון דולר לשנה ל-2.8 טריליון דולר עד לשנת 2030.
למרות ההתקדמות הרפואית ויכולת האבחון המדהימה של מחלות רבות, אנחנו עדיין רחוקים מלמצוא תרופה למחלת האלצהיימר. הצורך בהיכרות עם גורמי הסיכון ומניעה, שיכולים לעכב ולהקטין את הסיכון לחלות במחלה הוא קריטי . את גורמי הסיכון אחלק לשלושה רבדים. הראשון, הוא הגיל הכרונולוגי עליו אין לנו שליטה וכך גם למה שהוא מביא אתו. רוב רובם של מקרי האלצהיימר מתפתחים לאחר גיל 60, גורם סיכון ראשון במעלה. זה אומר שבגיל 65 הסיכוי לחלות במחלה הוא כ – 2% לעומת כ-30% בגיל 85״, מגדר מהווה גם הוא גורם סיכון. כך ששכיחה המחלה יותר אצל נשים. הרובד השני הוא הרובד הרפואי בריאותי, וכאן הכוונה למחלות ומצבים רפואיים שעלולים להשפיע על התפתחות הדמנציה, כדוגמת יתר לחץ דם, סכרת, ויתר שומנים בדם.
הרובד השלישי הוא הפסיכולוגי, וזה אומר המצב הרגשי והקשר בין גוף לנפש. דיכאון מתמשך, בדידות, חוסר משמעות בחיים, ריקנות, לחץ, מתח וחרדה, עלולים לעודד את התפתחות המחלה. לכך נוסיף את סוגיית אורח החיים, חוסר פעילות גופנית, תזונה לקויה ועישון – הם גורמי סיכון משמעותיים, ולכן חשוב לשים אליהם לב באופן כללי, עם דגש על מחלת האלצהיימר בפרט.
אלצהיימר שלבים של המחלה : ארבעת השלבים שחשוב לזהות, לאפיין ולטפל
המהלך של האלצהיימר דומה לתהליך שקורה במחלה ממאירה, כלומר שתיהן מחלות שגורמות להחמרת מצב החולים עם הזמן, ומקצרות את משך החיים של החולה. מרגע האבחנה בממוצע ועד לסיום פרשיית החיים יעברו בממוצע כ – 8 שנים, אם כי חלק מהחולים יכולים להגיע ל – 120 כבר אחרי 4 שנים מאבחון המחלה, בעוד שחולים אחרים יכולים לחיות עד 20 שנה לאחר אבחון המחלה.
למחלת האלצהיימר שלבים קליניים שעובר כל חולה, נפרט את ארבעת השלבים של המחלה , את התסמינים מהם ככל הנראה החולה יסבול, ואת המענה הרפואי והתמיכה שחשוב שיקבל.
בתחילת המחלה יש הבדל בין היכולת השכלית שמתחילה לרדת ליכולת המוטורית שברוב המקרים נשמרת. הסימפטומים הקוגניטיביים, שמעידים על פגיעה בזיכרון לטווח קצר, כוללים חזרה על אותן שאלות ונושאי שיחה שוב ושוב, וקושי במציאת חפצים בבית. כמו כן מסתמנת פגיעה בתפקוד כדוגמת נהיגה, תפעול מחשב וצפייה בטלוויזיה, ללא השפעה על יכולת השיפוט. מכיוון שהמטופל אינו מסכן את עצמו ואת הסביבה, הוא יכול להמשיך לחיות בביתו. אם בשלב הזה מגיע החולה למרפאה, לצורך ביצוע הערכה, אזי נבצע שיחה ראשונית הכוללת התייחסות לפרטים אינפורמטיביים אישיים, שבודקים למעשה את תקינות הזיכרון לטווח רחוק של הנבדק, כמו למשל גיל, מצב משפחתי, מספר ילדים ונכדים, ארץ לידה, שנת עלייה לישראל, מקצוע ומספר שנות השכלה. לאחר מכן נעריך את יכולותיו השכליות (קוגניטיביות ) של הנבדק בעזרת מבחן מיני-מנטל ((MMSE – Mini Mental State Examination״ . צריך לזכור שהמטופל מפוחד וחושש מעצם הבדיקה ולכן על הרופא קודם להתחלת הבדיקה והצגת השאלות, להסביר לחולה מה מטרת הבדיקה ולקבל את הסכמתו של החולה לעצם ביצוע הבדיקה.
אם בשלב הראשון למחלה ניכרת פגיעה בזיכרון לטווח קצר, ככל שהמחלה מתקדמת, ישנה פגיעה גם בזיכרון לטווח בינוני וארוך. בתחילת המחלה ניתן להציע טיפול תרופתי שיכול לעכב ולו במעט את התקדמות הירידה השכלית עקב מחלת האלצהיימר. בנוסף נמליץ להיערך לבאות, ולשקול הכנת מספר מסמכים כדוגמת ייפוי כוח מתמשך ו/או כתיבת צוואה.
בשלב השני של המחלה, מחמירה הירידה קוגניטיבית ועקב כך מסתמנת גם פגיעה בתפקוד הבסיסי שבאה לידי ביטוי בכך שהחולה יהיה זקוק למשל להכוונה ועזרה בלבוש, ורחצה, ניהול משק הבית וענייניו הכספיים.
בשלב השלישי החולה לא מודע למצבו ובעל שיפוט לקוי, שעלול לבצע מעשים שיש בהם כדי לסכן את עצמו ואו את הסובבים אותו, ועקב כך הוא מוגדר כחולה תשוש נפש הזקוק למטפל 24 שעות ביממה כדי שישגיח עליו ויסייע לו בתפקוד היום יומי.
ככל שהמחלה מתקדמת החולה עובר לשלב הרביעי בו מופיעה פגיעה ביכולת ללכת ולהפוך למרותק לכיסא גלגלים. עקב כך החולה הופך להיות חולה סיעודי, ולא תשוש נפש, , התלוי לחלוטין בעזרת המטפל שלו לצורך מילוי צרכיו היום יומיים.
איך ניתן לדעת האם מדובר באלצהיימר או מצב רגשי מסוים כמו דיכאון?
זה נכון שגם כיום, ולמרות התקדמות תחום הרפואה והטכנולוגיות החדשניות, עדיין אין בדיקה שיכולה לאתר סימן ביולוגי בדם, המעיד על נוכחות של מחלת האלצהיימר בניגוד למשל לאנמיה הניתנת לאבחון בעזרת בדיקת דם פשוטה. לכן, תהליך אבחון הדמנציה על שם אלצהיימר מבוסס על הערכות שמבוצעות על ידי רופאים שהתמחו באבחון וטיפול בחולי אלצהיימר. כמו כן , חשוב לחזור ולהדגיש שעל ידי זיהוי גורמי הסיכון למחלה המתקיימים באדם המבוגר וטיפול בהם, אנו יכולים להקטין את הסיכון לפתח את המחלה. כשמדובר בשלב הראשון, חשוב לשים לב להבדלים בין בעיה בלהיזכר במידע כל שהוא, כמו שם של אדם אותו אנו פוגשים לאחר שלא התראנו משך זמן רב, מילה מסוימת או שם של רחוב, לבין המחלה עצמה. מי מאיתנו לא הלך מהסלון למטבח כדי לבצע דבר מה, אבל שהגיע למטבח שכח מה רצה. כמה מאיתנו שוכחים מילים מסוימות, במיוחד כשאנו מתבגרים. תופעה זאת מתרחשת מאחר ומהירות הולכת המידע במערכת העצבים במוחנו הולכת ופוחתת. במקרים האלו מדובר בקושי בשליפת מידע ממאגר נתונים הקיים במוח. במקרה של חולה בדמנציה על שם אלצהיימר הסיבה לכך, שהוא לא זוכר מלה מסויית ואו שם של חפץ כל שהוא הינה עקב מחיקת המידע במוח לחלוטין. לכן, גם אם החולה יתאמץ מאוד, הוא לא יכול לזכור משהו שלא קיים במאגר הזיכרון במוח שלו, אלא רק לתאר את המילה מבלי לזכור את שמה, לדוגמא, הוא לא יוכל לנקוב במילה ׳שעון׳ כאשר נציג בפניו שעון אלא יגיד: "עם זה רואים מה השעה"״.
מדוע אצל אנשים מסוימים מתפתחת מחלת אלצהיימר ?
כנאמר המוח, עם הגיל, אצל כל האנשים המבוגרים מאבד חלק מהתאים. מדוע אם כן, אצל אנשים מסוימים מתפתחת מחלת אלצהיימר ? כאן אנחנו חוזרים, בנוסף לגנטיקה, גם לנושא גורמי הסיכון אותם הזכרנו קודם לכן. רוב גורמי הסיכון כמו סוכרת וייתר לחץ דם, פוגעים קרוב לוודאי גם בכלי דם המספקים דם למוח, עם דגש על האונות הטמפורליות והפריאטאליות. כידוע לנו יש שני סוגים של גורמי סיכון: אלו שלא ניתן לשנות ו/או לטפל בהם, כמו גיל ומגדר. זאת לעומת גורמים שכן ניתן לטפל בהם, וכך לצמצם את מידת הנזק לבריאות שהם יכולים לגרום. מבחינת גיל ומגדר אין מה לעשות. בכל הקשור לאורח חיים, כדאי להתחיל ולסגל התנהגויות שיעזרו למוח "לתפקד" בצורה מיטבית, דבר שיכול להפחית באופן משמעותי את הסיכון לחלות בכלל ולפתח את מחלת האלצהיימר בפרט. בנוסף לאכילה נכונה, עם דגש על תזונה ים תיכונית, קיום פעילות גופנית, והימנעות מעישון, מומלץ גם לשמור על קשרים טובים בתוך המשפחה, והסביבה הקרובה ולהשתתף בפעילויות בתוך הקהילה. כמו כן יש לדאוג ליצירת משמעות בחיינו כך כשכל בוקר בו אנו קמים אנו יודעים מה אנו מתכוונים לעשות באותו יום , כמו למשל להתנדב לטובת מיזמים כאלו ואחרים בקהילה, ליהנות מעיסוקים שונים, החל מתחביבים ועד עבודה, ומזמן איכות עם אנשים אהובים. כך ניתן יהיה גם לשמור על מצב רוח טוב, שהוכח גם כן כשמשמעותי במניעת המחלה.
ההמלצה , במיוחד בגיל השלישי, לאמן את המוח על ידי קריאה, כתיבה, מילוי תשבצים וסודוקו, משחק ברידג', ומפגשים חברתיים.
במחקר מעבדתי שנערך שמבסס את הנאמר לעיל, שמו את אותו האוכל בפני שתי קבוצות עכברים. לראשונה, שמו את האוכל ממש בסמוך. הקבוצה השנייה הייתה אמורה לעבור מסלול מפרך כדי ליהנות מהמזון שהוגש לה.
התוצאות שהתבססו על בדיקת רקמת המוח, הראו כי אצל העכברים שהתאמצו, מספר הקשרים בין תאי העצבים במוח היה גדול משמעותית בהשוואה לקבוצה שלא התאמצה. משמעות תוצאות אלו היא שיכולת העברת המידע בתוך המוח בין תא אחד לשני, הייתה הרבה יותר מהירה וטובה בקרב העכברים שהיו צריכים "להתאמץ" על מנת להגיע למנת האוכל שלהם.
לסיכום, ההצעה שלנו לכל אחד ואחת היא לקום כל בוקר ולחייך מול המראה. גם אם זה חיוך מלאכותי, המוח מתרגם זאת כסוגיה חיובית. בנוסף למרות שעדיין אין תרופה לאלצהיימר מלבד לתרופות מעכבות ועדיין אין פרמטר ביולוגי פשוט כמו במקרה של אנמיה, שמאפשר לאבחן את המחלה על סמך בדיקה זאת אזי ייתכן מאוד, שבעתיד הקרוב, בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המדהימה בעידן הקורונה, אולי ונצליח לקצר את הזמן הדרוש לצורך פיתוח טיפול תרופתי למחלות ניוון המוח בכלל ואלצהיימר בפרט.
מספק אבחון וטיפול בדמנציה, הפרעות זיכרון, איזון תרופתי, כשירות לכתיבת צוואה ועוד..
ליצירת קשר